בצילום מצלמה במהירות גבוהה, צלמים צריכים לנצל באופן מלא הן את עומק השדה בחזית והן ברקע, תוך ניצול המאפיינים הייחודיים של יצירת עומק. בדרך כלל ניתן להשיג זאת באמצעות בחירת מיקוד. לדוגמה, בעת צילום תקריב של אדם בפרופיל, הפוקוס של עדשת המצלמה ה- Ultra High Speed צריך להיות על העין הקרובה ביותר לעדשה.
בהתבסס על העיקרון שעומק השדה ברקע ארוך יותר מעומק השדה בחזית, אם עין אחת חדה, העין השנייה תהיה חדה יחסית. אם הפוקוס נמצא בעין רחוקה מהעדשה, העין הקרובה יותר לעדשה עלולה להיות מחוץ לעומק השדה ולהיראות מטושטשת, ובכך לבזבז את עומק השדה ברקע.
לדוגמה, כאשר מצלמים תמונה קבוצתית עם ארבע שורות בסך הכל, התמקדות בשורה השנייה תהפוך את השורה הראשונה, השלישית והרביעית לחדות יחסית, ובכך מנצל את עומק השדה במלואו.
בין אם משתמשים ב-DSLR או במצלמת הצבע וצילום, ניתן לבחור את הצמצם באמצעות מצב ידני ("M") ומצב עדיפות צמצם ("A") כדי למקסם את השליטה של הצמצם על עומק השדה. יש לציין ש"צמצם גדול" אינו אומר בהכרח F5.6 או F4 במובן המקובל; יש להשתמש גם בצמצמים כגון F2.8. בפועל, במרחקי צילום טיפוסיים, ההבדל בעומק השדה קטן יחסית כשמשתמשים בצמצם בינוני. במקרים רבים, קשה להשיג עומק שדה משמעותי ללא צמצם גדול באמת.
מטרות נעות במהירות גבוהה, המוארות באור טבעי או בתאורה מלאכותית, מייצרות אור מוחזר, או שהמטרה הנעה עצמה פולטת אור. חלק מהאור הזה עובר דרך עדשת ההדמיה של מערכת ההדמיה המהירה.
לאחר שצולם על ידי עדשת המטרה, האור נופל על משטח חיישן התמונה של מכשיר ההדמיה הפוטואלקטרי. המכשיר הפוטואלקטרי, הנשלט על ידי מעגל ההנעה, מגיב במהירות לתמונת המטרה על פני חיישן התמונה. כלומר, בהתבסס על התפלגות אנרגיית האור של תמונת המטרה על פני חיישן התמונה, הוא מייצר חבילות מטען בגודל המתאים בכל נקודת דגימה (פיקסל), ומשלים את ההמרה הפוטואלקטרית של התמונה. חבילות מטען אלו הנושאות מידע תמונה מועברות במהירות לאגר הקריאה.
אות הקריאה מעובד ומועבר למחשב, שם התמונה נקראת, מוצגת ומתפרשת, והתוצאות מופקות. לכן, מערכת הדמיה מלאה במהירות גבוהה מורכבת מכמה חלקים, כולל הדמיה אופטית, הדמיה פוטו-אלקטרית, העברת אותות, בקרה ואחסון ועיבוד תמונה.
מצלמות נמצאות בשימוש נרחב ביישומים תעשייתיים; מצלמה במהירות גבוהה יכולה ללכוד תמונות ותנועות שאינן נראות לעין בלתי מזוינת. התבוננות וניתוח חוקי התנועה במכניקת הזרימה, כגון מערבולות, מהירות נוזל, שדה זרימה, בועות, רתיחה וזרימה דו-פאזית, אינם ניתנים להפרדה מההשתתפות של מצלמה במהירות גבוהה. לדוגמה, מצלמת מהירות גבוהה מרובת ראשים יכולה ללכוד את הפרטים של אבן הנכנסת למים ברגע. באמצעות צילומי מצלמה מהירות במיוחד, החוקרים יכולים להבין את הכוחות הפועלים על האבן מתחת למים, ובאמצעות ניתוח דינמיקה של נוזלים, לקבוע מדוע האבן יכולה לצוף שוב ושוב על פני המים.
