כאשר קוטר הצמצם הפיזי נשאר קבוע, ככל שמרכז העדשה רחוק יותר מהחיישן, מספר ה-f קטן יותר.
לעומת זאת, ככל שמרכז העדשה קרוב יותר לחיישן, כך צפיפות האור המגיעה לחיישן דרך הצמצם גבוהה יותר, ומספר ה-f גדול יותר. סדרת ערכי הצמצם המלאה היא כדלקמן: F1, F1.4, F2, F2.8, F4, F5.6, F8, F11, F16, F22, F32, F44, F64.
ככל שמספר ה-f קטן יותר, כך נכנס יותר אור למצלמה באותה יחידת זמן. יתר על כן, כל עצירה מגדילה את צריכת האור בעצירה אחת בדיוק. לדוגמה, שינוי הצמצם מ-F8 ל-F5.6 מכפיל את כניסת האור; אנחנו אומרים שהצמצם נפתח בעצירה אחת.
לרוב עדשות המצלמות הדיגיטליות הלא מקצועיות יש אורכי מוקד קצרים ופתחים פיזיים קטנים. ב-f/8, הצמצם הפיזי כבר קטן מאוד; כיווץ נוסף שלו יגרום לתופעות אופטיות כגון עקיפה, המשפיעה על איכות התמונה.
לכן, הצמצם הקטן ביותר של רוב המצלמות הדיגיטליות הלא מקצועיות הוא בין F8 ל-F11, בעוד שלמצלמה מקצועית Ultra HD High Speed יש שטחי חיישן גדולים יותר ומרחקים גדולים יותר בין עדשה לחיישן, מה שמאפשר ערכי צמצם קטנים בהרבה.
עבור מצלמות דיגיטליות לצרכן, מספר הצמצם F הוא לרוב בין F2.8 ל-F16. יתר על כן, מצלמות דיגיטליות רבות מאפשרות כוונון צמצם במרווחים של 1/3 עצירה.