1. שלוט בעומק השדה על ידי ניצול המרחק בין הנושא לרקע. כאשר המרחק בין צילום ה-Ultra HD High Speed Camera לבין הרקע קרוב, קשה להשיג עומק שדה רדוד: כאשר גם הנושא והרקע נמצאים באינסוף, אפילו עדשת טלפוטו עם צמצם גדול תתקשה לטשטש ביעילות את הרקע.
אם אפשר, התקרבו לנושא ככל האפשר, והנושא צריך להיות רחוק ככל האפשר מהרקע. זה יהפוך את טשטוש הרקע לבולט יותר.
לפעמים, כאשר המצולם נמצא במרחק צילום קרוב יחסית, והרקע הוא באינסוף, אפילו שימוש בעדשה רחבה עם צמצם גדול יכול לטשטש ביעילות את הרקע.
2. השתמשו בעקרון שעומק השדה האחורי ארוך יותר מעומק השדה הקדמי. בתרגול צילום, צלמים צריכים לנצל באופן מלא הן את עומק השדה הקדמי והאחורי בהתבסס על המאפיינים שלהם. בדרך כלל ניתן להשיג זאת באמצעות בחירת מיקוד. לדוגמה, כאשר מצלמים תקריב של אדם בפרופיל, הפוקוס צריך להיות בעין הקרובה ביותר לעדשה.
מצלמה במהירות גבוהה משתמשת בעקרון לפיו עומק השדה מאחורי הנושא גדול מעומק השדה בחזית. אם עין אחת בפוקוס, השנייה תהיה חדה יחסית. לדוגמה, אם הפוקוס נמצא בעין רחוקה יותר מהעדשה, העין הקרובה יותר לעדשה עלולה להיות מחוץ לעומק השדה ולהיראות מטושטשת, ולבזבז את עומק השדה.
באופן דומה, כאשר מצלמים תמונה קבוצתית של ארבע שורות של אנשים במצלמת Ultra HD High Speed, התמקדות בשורה השנייה תגרום לשורה הראשונה, השלישית והרביעית להיראות חדות יחסית, ובכך לנצל את מלוא עומק השדה.
3. השתמש במצבי "עדיפות צמצם" ו"חשיפה מדורגת". בין אם אתה משתמש ב-DSLR או במצלמה קומפקטית, מצלמה גבוהה מאפשרת לך לבחור את הצמצם באמצעות מצב ידני ("M") ומצב עדיפות צמצם ("A") כדי למקסם את השליטה של הצמצם על עומק השדה. חשוב לציין ש"צמצם גדול" אינו אומר בהכרח f/5.6 או f/4 במובן המקובל; יש להשתמש אפילו בצמצמים כמו f/2.8.
במציאות, במרחקי צילום טיפוסיים, הפרש עומק השדה בעת שימוש בצמצם לטווח בינוני קטן יחסית. במקרים רבים, צמצם גדול באמת אינו מספיק כדי להשיג עומק שדה רדוד משמעותי.
