ניתן להשתמש במצלמה במהירות גבוהה לצילום בעירה. ללהבת מבער בונזן יש שלוש שכבות: ליבה פנימית, להבה מפחיתה באמצע, ולהבה חיצונית מחמצנת. הטמפרטורה גבוהה בשכבה החיצונית הזו, והלהבה המחמצנת משמשת בדרך כלל לחימום.
בעוד שהלהבות המפחיתות והמחמצנות ממלאות תפקיד מכריע בשל הטמפרטורה הגבוהה שלהן, הן כחולות בהיר או סגול בהיר ובעלות עוצמת אור נמוכה יחסית, מה שמקשה על צפייה ברורה בעין בלתי מזוינת.
מצלמות מהירות תעשייתיות מסתמכות על מצלמה גבוהה להדמיה במהירות גבוהה. מדובר בסוג של מצלמה תעשייתית עם יתרונות כמו יציבות תמונה גבוהה, יכולת שידור גבוהה ויכולות גבוהות נגד הפרעות.
עם זאת, מבחינת עקרונות ההדמיה, מצלמות תעשייתיות אינן שונות ממצלמות צרכניות. שניהם מסתמכים על המרת אותות תמונה אופטיים לאותות חשמליים לאחסון ושידור. נכון לעכשיו, נעשה שימוש נרחב בשבבי מצלמת CCD או CMOS.
Ultra HD High Speed מהירות וקצב פריימים. CCD, או התקן מצמד מטען, הוא סוג של חומר מוליכים למחצה המורכב ממספר רב של אלמנטים רגישים לאור עצמאיים המסודרים במטריצה. זה נמדד בדרך כלל במגה-פיקסל, ומספר הפיקסלים מציין את מספר הרכיבים הרגישים לאור ב-CCD.
במהלך הצילום, אור המוחזר מהסצנה עובר דרך עדשת המצלמה ומועבר ל-CCD, שם הוא הופך למטענים חשמליים (כמות המטען בכל אלמנט תלויה בעוצמת האור שהוא קולט). לאחר מכן שבב הבקרה משתמש במעגלי אותות בקרה באלמנט הרגיש לאור כדי לשלוט בזרם שנוצר על ידי הפוטודיודות.
האותות החשמליים הנוצרים בתמונה בודדת נאספים ומוציאים למגבר. לאחר הגברה וסינון, האותות נשלחים ל-A/D (ממיר אנלוגי לדיגיטלי), מעובדים ומומרים לאותות דיגיטליים. האותות הללו נדחסים ומאוחסנים במאגר ליצירת הצילום.
בקיצור, צילום במהירות גבוהה היא שיטת צילום עם מהירויות צילום גבוהות מאוד וזמני חשיפה קצרים. הוא משתמש בטכניקה של "צילום מהיר והשמעה איטית" כדי להאט את התנועה המשתנה במהירות לרמה שהעין האנושית יכולה לקלוט, ומאפשרת התבוננות.
המשמעות היא שבצילום במהירות גבוהה יש לסנכרן את תדירות הצילום (פריימים לשנייה) עם קצב השינוי של תנועת האובייקט; ככל שהשינוי מהיר יותר, כך נדרשת תדירות הצילום גבוהה יותר.
